<h1>פסקי הרי"ד — נדה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
[נדה נ"ז ע"א] ונאמנין על הבהמה אם ביכרה ואם לא ביכרה. והא לית להו ולפני עור לא תתן מכשול, אמר ר' חייה אמר ר' יוחנן בגוזזו ועובד בו. אי הכי מאי למימרא, מהו דתימא לא בקיעי בטינוף, קמ"ל. פי' טינוף בבהמה דקה פוטר את הבהמה מן הבכורה, ובבכורות (כ"א ע"ב) מפרש מהו טינוף שמבעבעת ומוציאה דם דרך הרחם, וזהו הולד שנימוח ויוצא, הילכך הבא אחריו אינו בכור, והני כותים לא בקיעי בטינוף, וזימנין דלאו טינוף הוא ואמרי טינוף הוא ופוטרין הבא אחריו, קמ"ל.
[נדה ל' ע"א] ואם הפילה לארבעים אינה חוששת לולד, שעדין לא נגמרה צורתו. אבל ליום ארבעים ואחד יש לחוש לנדה, שמא לא היה שם ולד, וקסבר ת"ק שגם הנקבה נגמרת [למ'], הילכך יש לחוש גם לנקבה. אבל ר' ישמעאל סבר שאין צורת הנקבה נגמרת אלא לשמנים ואחד, הילכך בפחות מיכן אין לחוש אלא לזכר ולא לנקבה.
<h2>דף כב.</h2>
[נדה כ"ו ע"א] שיליא בבית הבית טמא, לא שהשיליא ולד. פי' שאם יצא הולד מן השיליא אין שום טומאה בשיליא, אלא דקימ' לן שאין שיליא בלא ולד, ונימוח הולד שבתוכה ואינו נראה. ר' שמעון אומר נימוק הולד, ונמחה ואינו שלם.
<h2>דף כה:</h2>
[נדה ס"א ע"א] מתני' שלש נשים ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת האמצעית, כולן טמאות. תחת הפנימית, שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה, שתי החיצונות טמאות והפנימית טהורה. אימתי, בזמן שעלו דרך מרגלות המטה, אבל אם עלו שלשתם דרך עליה, כולן טמאות. בדקה אחת מהן ומצאה טהור, היא טהורה והשתים טמאות. בדקו שתים ומצאו טהור, הן טהורות והשלישית טמאה. שלשתן ומצאו טהור, כולן טמאות. למה זה דומה, לגל טמא שנתערב בשני גלין טהורין, בדקו אחד מהן ומצאו טהור, הוא טהור והשנים טמאים. בדקו השנים ומצאו טהור, הן טהורין והשלישי טמא. שלשתן ומצאו טהור, כולן טמאין, דברי ר' מאיר, שהיה ר' מאיר אומר כל דבר שהוא בחזקת טמא לעולם הוא בטומאתו עד שתיודע לך טומאתו, וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה. מאי שנא רישא דלא מפליג, ומאי שנא סיפא דמפליג. אמר ר' אמי במשולבות. פי' תכופות ודבוקות יחד, הילכך אפי' נמצא תחת הפנימית, איכא לספוקי בחיצונה נמי. ואם עלו שלשתן דרך עליה כולן טמאות. פי' שהיו דורכות ועוברות על החיצונה, כולן טמאות ואפי' פנימית, שמא כשעברה דרך שם נפל ממנה. למה לי למיתני למה הדבר דומה, הכי קאמר ר' מאיר לרבנן, מאי שנא בדם דלא פלגיתו, ומאי שנא בגל דפליגיתו. ורבנן, בשלמא התם אימור עורב נטלה אלא הכא האי דם מהיכא אתא. תניא ר' מאיר אומר מעשה בשקמה של כפר סבא שהיו מחזיקין בה טמאה ובדקו ולא מצאו, לימים נשבה הרוח ועקרתה ונמצא גולגלת של מת בעיקרה. אמרו לו משם ראיה, אני אומר שלא בדק כל צרכו.
<h2>דף כט.</h2>
[נדה נ"ז ע"א] אבל אין נאמנין לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על בית הפרס. סככות, אילן המיסך על הארץ. פרצות, אבנים שפורצות ויוצאות מן הגדר. פי' אילן המיסך על הארץ והוא סמוך לדרך בית הקברות, ואוקמיה רבנן בספק טומאה, דזימנין דמיתרמי בין השמשות וקברי התם ואם הענפים מובדלין שאין האהל שלם, וידוע ודאי שיש קבר תחת אחד מן האהלות ואין ידוע איזהו, והכותי מעיד על האחד דהוא טהור, אינו נאמן, לפי שאינו חש על הספק ותולה את הטומאה באחד. וכן אבנים שבולטות על הגדר ואוקמונהו רבנן בספק טומאה, מפני שקברו תחת אחד מהן ואין יודעין תחת איזו היא, ובא כותי והעיד על מקצתן שהן טהורות, אינו נאמן, משום דלספיקא לא חייש. בית הפרס הוא שדה שנחרש בה קבר, ותנן החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס, ועד כמה הוא עושה, מלא המענה, מאה אמה, בית ארבעת סאין. פי' פרס לשון שבירה, שהמחרישה שיברה העצמות ופיזרתן מאה אמה רחוק מן הקבר, וכל מאה על מאה רחוק מן הקבר אנו מחזיקין בבית הפרס, שמא ידרוך על עצם כשעורה ומטמא במגע ובמשא. ואם בא כותי ואמר לנו קים לי שאין זה בית הפרס, אינו נאמן, שכיון שטומאת בית הפרס אינה מדאוריתא, אלא מדרבנן, לא מהימני. דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך, פי' וסומך על הניפוח, שאילו היה עצם כשעורה היה מתגלה. ורב יהודא בר אמי משמיה דרב יהודה אמר בית הפרס שנידש טהור, אלמא אין טומאתו אלא מדרבנן, ומשום הכי מקילינן עילויה.
<h2>דף מ.</h2>
[נדה כ"א ע"א] מתני' המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, אם יש עמהן דם טמאה ואם לאו טהורה. המפלת כמין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין, אם זכר תשב לזכר, ואם נקבה תשב לנקבה. אין ידוע, תשב לזכר ולנקבה, דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת האדם אינו ולד.
<h2>דף מג:</h2>
[נדה כ"ד ע"א] איתמר המפלת בריה שיש לה שני גבין ושתי שזרות, רב אמר באשה אינו ולד, ובבהמה אסורה באכילה, פי' באשה אינו ולד משום דלא חיי כלל, והוה ליה כגוף אטום. ובבהמה אסורה באכילה, אפי' נשחטה אמו ונמצא במיעיה, וכל שכן אם יצא לאויר העולם, דהוי נפל. ושמואל אמר באשה וולד ובבהמה מותר באכילה. במאי קמיפלגי, בדרב חנן בר אבה, דאמר רב חנן בר אבה השסועה (דברים י"ד), בריה שיש לה שני גבין ושתי שזרות. רב אמר בריה בעלמא ליתה, וכי אגמריה רחמנא למשה במעי אשה אגמריה. ושמואל אמר בריה בעלמא איתה, וכי אגמרה רחמנא למשה, בעלמא אגמריה, אבל במעי אמו שרי. ר' ירמיה בר אבה סבר למיעבד עובדא כשמואל, אמר ליה רב הונא מאי דעתיך לחומרא, חומרא דאתי לידי קולא הוא, דקא יהבת לה ימי טוהר, עביד מהא כותיה דרב דקימא לן הלכתא כותיה דרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא. ושמעתי מפי יהודים, שראו אשה אחת בשני גבין ושתי שזרות, ובשני ראשים וארבעה עינים וארבע ידים, לכל גב ראש ושתי עינים ושתי ידים, וממתניה ולמטה היתה גוף אחד, והיתה כבת עשרים שנה, והיו מוליכין אותה למלך מלובשת בבגדים נאים. וגם מגוים שמעתי שראו איש אחד בשני גבין ושתי שזרות מן המתנים ולמעלה, ומן המתנים ולמטה היה גוף אחד, ש"מ איתה לדשמואל.
<h2>דף מה.</h2>
[נדה מ"ט ע"ב] כל אבר שיש בו צפורן כולי. אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו, המקום יהא בעזרו, יותרת שיש בה עצם ואין בה צפורן מטמאה במגע ובמשא ואינה מטמאה באהל, יש בה צפורן מטמאה במגע ובמשא ובאהל. פי' כל רמ"ח אברים מיטמין במגע ובמשא ובאהל, ולא בענן צפורן אלא גבי יותרת כגון אצבע שישית, שאם יש בה צפורן אע"פ שהיא יתירה על רמ"ח אברים חשובה אבר לטמא אדם באהל ואינה מטמאה במגע ובמשא כדין עצם בכשעורה. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן והוא שאינה נספרת על גב היד. פי' שאינה עומדת בשורת האצבעות, אבל אם היא עומדת בשורת האצבעות אע"פ שאין בה צפורן היא חשובה אבר לטמא באהל.
<h2>דף מו:</h2>
[נדה כ"ח ע"א] מתני' המפלת טומטום ואנדרוגינס, תשב לזכר ולנקבה. טומטום וזכר ואנדרוגינס וזכר, תשב לזכר ולנקבה. טומטום ונקבה, אנדרוגינס ונקבה, תשב לנקבה בלבד. יצא מחותך או מסורס, משיצא רובו הרי הוא כילוד. יצא כדרכו, משיצא רוב ראשו, איזהו רוב ראשו, משתצא פדחתו. השתא טומטום לחודיה ואנדרוגינס לחודיה תשב לזכר ולנקבה, טומטום וזכר אנדרוגינס וזכר מיבעיא, איצריך, סד"א הואיל ואמר ר' יצחק אמר ר' אמי אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקיבה, מדהאי זכר האי נמי זכר, קמ"ל שמא הזריעו שניהן בבת אחת האי זכר והאי נקבה. פי' מסורס, הוא שיצאו רגליו תחילה, שדרך העובר להוציא ראשו תחילה, וזהו כדרכו.
<h2>דף מז:</h2>
[נדה מ' ע"א] יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין עליו קרבן. ר' שמעון אומר הרי זה כילוד. כל הנשים מיטמאות בבית החיצון, שנאמר (ויקרא ט"ו) דם יהיה זובה בבשרה, אבל הזב ובעל קרי אין מיטמין עד שתצא טומאתן בחוץ. היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו, אוחז באמה ובולע את התרומה. ומיטמין בכל שהן, ואפי' כעין החרדל ובפחות מכן. פי' יוצא דופן, הוא שקרעו את הבשר מבחוץ כנגד בית הרחם, ואין האשה מתה בכך, דתנן באילו טרפות (חולין נ' ע"ב) בשר החופה את רוב הכרס ברובו. וגם קרעו את עור הרחם, והוציאו העובר משם, ואין מתה בכך, דהתנן (שם נ"ד ע"א) ניטל האם כשרה, וכל שכן נקרע, ואחרי כן נתרפאת.
<h2>דף נה:</h2>
[נדה ס"ז ע"א] אמר שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל, פי' מקום שמעלין בו הספינות, מפני שהטיט מצוי שם ושמא ידבק על בשרה בשעת טבילה ויחוץ. ואע"ג דהשתא ליכא, אימור בדידיוני נפל, פי' אע"פ שבעת עלותה מן הטבילה אין עליה דבר, חיישינן שמא היה עליה בעת הטבילה וגלי המים הפילוהו מעליה. דידיוני כמו אדותא דימא (ב"ב ד' ע"ב). אבוה דשמואל עביד להו לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. עיין מה שכתבתי בפ' במה אשה יוצאה.
<h2>דף נז:</h2>
[נדה מ' ע"א] יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין עליו קרבן. ר' שמעון אומר הרי זה כילוד. כל הנשים מיטמאות בבית החיצון, שנאמר (ויקרא ט"ו) דם יהיה זובה בבשרה, אבל הזב ובעל קרי אין מיטמין עד שתצא טומאתן בחוץ. היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו, אוחז באמה ובולע את התרומה. ומיטמין בכל שהן, ואפי' כעין החרדל ובפחות מכן. פי' יוצא דופן, הוא שקרעו את הבשר מבחוץ כנגד בית הרחם, ואין האשה מתה בכך, דתנן באילו טרפות (חולין נ' ע"ב) בשר החופה את רוב הכרס ברובו. וגם קרעו את עור הרחם, והוציאו העובר משם, ואין מתה בכך, דהתנן (שם נ"ד ע"א) ניטל האם כשרה, וכל שכן נקרע, ואחרי כן נתרפאת.
